לאצור תערוכה היא חוויה שונה מהותית מזו של יצירה. עבורי זה כמו "להגיע אל האמנות דרך סיבוב פרסה" לא ממקום של אמן היוצר, אלא ממקום של אוצר הנוגע. האוצר אוסף, מתחבר לנימים, מגיע אל לב ליבן של היצירות, ומרכיב מתוכן יצירה שלמה אחת. בנבכי ראשי תמיד דימיתי את האוצר "כמנצח" על התזמורת.

האוצרות היא תהליך מורכב ורב שלבי, בחירה רגישה של עבודות יחד עם האמן, מציאת חלל מתאים, סידור העבודות בסדר כרונולוגי או בהתאמה לרעיון המוביל של התערוכה. אופן הצגת העבודות בחלל הוא כשלעצמו שפה, תהליך שבו האוצר מוביל את הצופה בין היצירות, כמו פרק, פרק, בסיפור שנכתב יחד עם האמן.

בתערוכה שאצרתי למען שיפוץ מרכז הטראומה החדש במרכז הרפואי ע"ש רבין, פעלתי לצד אורלי מסקין, מנכ"לית עמותת ידידי המרכז הרפואי ע"ש רבין. יחד גייסנו את מיטב האמנים הישראלים, ובהם מנשה קדישמן, קרן שפילשר וחלי גולדברג. העבודות שנבחרו היו מגוונות ועשירות: ציור, צילום ופיסול. כל האמנים הגיעו מתוך נדיבות לב, והסכימו לתרום את הכנסות המכירה למען שיפוץ המרכז. 

ערב הגאלה היה מרגש במיוחד. חודשים של עבודה מאומצת הגיעו לכדי רגעי שיא. הקהל המכובד כלל את פנחס כהן, יו"ר עמותת ידידי המרכז הרפואי ע" רבין, נאוה ברק, חברת הוועד המנהל של העמותה, ועוד רבים ומכובדים. הערב לבש פנים חגיגיות, וההתרגשות ריחפה באוויר.

כשעומדת מטרה חברתית מאחורי עבודת אוצרות, היא מגייסת כוחות אחרים לגמרי. עבודה משותפת הנולדת מתוך שליחות יוצרת קסם שקשה להגדיר במילים.

לבסוף, האוצר יוצק תוכן, כותב טקסטים, מעמיק בביוגרפיות, מתרגם עולמות פלסטיים לשפה מילולית. זהו הגשר שבין היצירה לצופה: רגע שבו האמנות ומילים נפגשות ויוצרות יחד משהו שלם.