תערוכה הראשונה של האמנית מתעדת רגע מכונן של יצירה ולידה משולבות. בשנת 2007, על קירות בר-מסעדה בשכונת פלורנטין בתל אביב, הוצגה סדרה של עבודות שנוצרו במהלך ההיריון השלישי של האמנית – תקופה שבה המוזה וההשראה זרמו ללא הפסקה. הבחירה בפלורנטין כמרחב תצוגה לא הייתה מקרית. השכונה, במרקם הבוהמייני והאורבני שלה, סיפקה הקשר תרבותי דינמי לעבודות הצבעוניות והאופטימיות. הקירות, שהוסבו לגלריה אימפרוביזטורית, יצרו מפגש ספונטני בין האמנות לקהל ההיפסטרי התל אביבי.

ערב הפתיחה התאפיין בזרימה טבעית מוזיקה, יין, ושיח אמנותי שהתרחש בין הציורים עצמם. המבקרים נעו במרחב בתנועה אורגנית, נוגעים ונגעים דרך העבודות שנשאו בתוכן את המתח הפורה שבין יצירה פיזית ליצירה אמנותית. העבודות, שהתאפיינו בפלטת צבעים עשירה ובגישה אופטימית לחיים, מצאו הד מידי. כל הציורים נרכשו במהלך תקופת התצוגה – עדות לחיבור אמיתי שנוצר בין היצירות לבין הצופים. שיח הגלריה שקיימה האמנית במהלך התערוכה הוסיף שכבה של מפגש אינטימי עם תהליך היצירה, והפך את החוויה למעבר פעיל בין הפרטי לציבורי, בין הגוף היוצר לבין היצירה עצמה.

תערוכה זו מסמנת התחלה – רגע שבו שתי לידות, ביולוגית ואמנותית, נשזרו לנרטיב אחד של התהוות