ברבי תמיד ידעה להיות יפה. אבל מה אם יופי לא מספיק?

מאחורי החזות האחידה, הצבעים הוורודים והחיוך המושלם, יש משהו אחר. פנימיות גועשת. קול שרוצה להישמע. מסר שחיכה זמן רב מידי מתחת לפני השטח.

הברבי של היום כואבת את מקומה בעולם. היא יודעת שצמצמו אותה לריבוע אחד צר- אידאל יופי שטחי שנאמר לה לשאוף אליו, אבל היא מסרבת להישאר שם.

בסדרת עבודות זו, ברבי מציגה את עצמה מחדש- מפורקת, מתאמצת, עובדת קשה כדי להצדיק את מקומה בעולם. היא חודרת לתחומים שהיו טאבו, שוברת המיתוס הישן של "תהיי יפה ותשתקי", ומחליפה אותו במשהו אמיתי יותר- אישה שנאבקת, נופלת, וקמה שוב.

החומרים שנבחרו לעבודות אלו אינם מקריים. עץ, אבן, מתכת ומים- יסודות טבעיים, קשים, שורשיים. לצד הדמות הפלסטית השברירית הם יצורים מתח מכוון: בין רכות לחוזק, בין מה שנדמה שיש בפנים לבין מה שבאמת קיים.

כי כך הן נשים- שבריריות ועמידות בו שמנית. נוסחות ביטחון בכל מי שהן נוגעות בו, גם כשהן עדיין מחפשות את דרכן.

השאלה שהעבודות הללו מציבות בפני הצופה היא לא רק שאלה על ברבי, היא שאלה על כולנו- עד כמה אנחנו פתוחים לקבל אישה שאינה מתנצלת על מקומה? שנאבקת נופלת ושוב קמה, ועושה זאת בגלוי? הברבי של היום כבר לא מבקשת רשות היא כבר כאן.