יש יופי בדברים שהעולם מחליט לשכוח,
שמסיימים את תפקידם ונגזר עליהם להיעלם.

כאמנית העין שלי לא רואה פסולת. היא רואה
צורה, מרקם, פוטנציאל. הקו הזה נולד לא מתוך תכנון אלא מתוך הקשבה. הקשבה לחומר,
לצבע, ולשאלה שתמיד מלווה אותי: "מה עוד אפשר היה לעשות עם זה?"

התשובה הייתה- אמנות.

כל אריזה שמגיעה לידיי עוברת התחלה שנייה.
ציור ידני מקורי שנוצר עליה בידי, הופך אותה לאובייקט שעומד בפני עצמו. לא עיטור,
לא אביזר, יצירה שיש לה סיפור, של חומר שניצל, של יד שבחרה לראות אחרת.

ואז הגיע הרגע בו הבנתי שמה שנולד בסטודיו
שלי יכול למצוא את דרכו אל הבית שלך, כמתנה שאף אחד לא יביא, או כפינוק קטן לעצמך.
כי לפעמים  מותר
לנו לבחור משהו יפה רק בשבילנו.

זו לא רק אמנות, זו בחירה לראות יופי במה
שהיה, וליצור ממנו משהו שיישאר.

כשהיין
נגמר- האמנות נשארת